Rav Moshe Shapira

Article Index

ומדוחק הקושיא יש שהיו רוצים לומר (כמדומני שכך אמר הרב אברמסקי בשם הגר"ח) דהרמב"ם לא מביא במנין המצוות מצוה שאינה נוהגת לדורות (הוא מכללי הרמב"ם), וכיון דרק חכמים ס"ל ד"כל ימי חייך" להביא לימות המשיח [ברכות יב ע"ב], אבל בן זומא - דהלכה כמותו - דורש מ"כל" לרבות לילות, וא"כ ס"ל דאינו נוהג לימות המשיח - לכן לא הביאו הרמב"ם במנין המצות. והנה [בעניין סיפור יצי"מ] כתב הרמב"ם בפ"ז מה' חמץ ומצה ה"א: מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו בליל ט"ו בניסן שנאמר [שמות יג, ג] זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים כמו שנאמר [שמות כ, ח] זכור את יום השבת וכו', עכ"ל, והנה הרמב"ם לא כתב שמצוה לספר ביציאת מצרים - וכפי שאנו היינו אומרים בפשטות,  אלא הרמב"ם מדגיש בדוקא שמצוה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו. ומש"כ הר"מ "בליל ט"ו" הכוונה שמצות הסיפור היא בליל ט"ו, כמו שמביא המגדל עוז שם בשם הספר המצוות "שהוא צוה בזכירתו בזמנו כאמרו זכור את יום השבת", ר"ל שכמו שה"זכור את יום השבת" הוא בשבת, כמו כן ה"זכור את היום הזה" הוא ביומו [ולא שצריך לספר את הנסים שנעשו בליל ט"ו, כמו שטעה ראש ישיבה חשוב בהבנת הנקרא]. הרמב"ם משווה את מצות זכירת יום יצי"מ בפסח למצות זכירת יום השבת, ושם המצוה היא בשבת, וא"כ גם כאן המצוה היא ביומו, ובשבת יתכן שאפילו הזכירה על היין היא דאורייתא. והרמב"ם שם בהלכה ב' מזכיר רק שלשה בנים, וז"ל: מצוה להודיע לבנים אפי' לא שאלו (זהו "שאינו יודע לשאול") וכו' אם היה קטן או טיפש (היינו "תם") אומר לו כולנו היינו עבדים וכו' ובלילה הזה פדה אותנו הקב"ה ויוציאינו לחירות, ואם היה הבן גדול וחכם (הבן "חכם") מודיעו מה שאירע לנו ונסים שנעשו לנו ע"י משה רבינו עכ"ל . גם בדברי הרמב"ם האלו מתבאר כמש"כ לעיל, שעיקר המצוה בליל ט"ו בניסן הוא לספר מהנסים שנעשו לנו - ולכן בבן חכם שיכול להבין זאת - מצוה לספר לו מהנסים שנעשו לאבותינו, ורק בבן שאין מבין כ"כ - אנו מספרים לו את עיקר הסיפור בדרך פשוטה שהקב"ה הוציאנו לחירות - שבדבר זה יש ג"כ נס, וגם כלול בזה הנפלאות כמש"כ בפסוק [דברים כו, ח] ויוציאינו ה' ממצרים וגו' ובאותות ובמופתים. עכ"פ משמע שסיפור היציאה בפני עצמו אינו עיקר הנקודה בסיפור יצי"מ, ויש להבין מהיכן למד כן הרמב"ם, הרי הרמב"ם מביא כמקור למצות סיפור יצי"מ את הפסוק "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים", ושם מוזכר רק יציאת מצרים, ולא מוזכר שם עניין הנסים והנפלאות?  ועוד יש להעיר במה שהזכיר הרמב"ם בבן חכם שמצוה לספר את הנסים שנעשו לנו ע"י משה רבינו - שמשמע שיש דין מיוחד להזכיר שנעשו הנסים ע"י משה רבינו. ויש לדעת מה מיוחד בזה שנעשו ע"י משה רבינו, ועוד, לכאורה בנוסח הגדה של פסח שבידינו לא מוזכר משה רבינו כלל. [מלבד בנוסח אחד שהוא מוזכר פ"א בדרך אגב בפסוק – ויאמינו בה' ובמשה עבדו] . ויש עוד הערה על הרמב"ם במה שמזכיר רק שלושה בנים כנ"ל, ואינו מזכיר את הבן הרשע. וזהו ראיה ברורה למה שפירש הגר"א בפירושו על ההגדה, שאין אנו עונים כלל לבן הרשע - אלא אנו מדברים לשאר הבנים, שזהו לשון ההגדה [בתשובה לבן הרשע] "לי - ולא לו" וכו' ואין אנו אומרים "לי - ולא לך" כיון שאין אנו מדברים אליו באופן ישיר. וע"פ דברינו לקמן יתבאר הטעם למה אין אנו מדברים עם הבן הרשע. ויש דקדוק חשוב בלשון הרמב"ם, שבהלכה א' כותב הרמב"ם "מ"ע מן התורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים וכו'", ובהלכה ב' כותב הרמב"ם "מצוה להודיע לבנים וכו'", ושוב בהלכה ד' הוא כותב את שני העניינים: כיצד, מתחיל ומספר שבתחילה היו אבותינו בימי תרח ומלפניו כופרין וטועין אחר ההבל ורודפים אחר עבודת אלילים וכו', וכן מתחיל ומודיע שעבדים היינו לפרעה במצרים וכו' ומסיים בנסים ונפלאות וכו', עכ"ל.

Donate and Support Online

donate toMaor Gershon Kollel
Donate Now Through CanadaHelps.org!